למה את מתכוונת כשאת אומרת...?

למידע חדש חינמי בנושא למידה הצטרפו לניוזלטר שלנו

הורים רבים לילדים הלומדים בכיתה א' בוודאי שמעו  לא פעם אמירות כמו: "הוא חמוד, הוא בסדר והוא מתקדם בקצב שלו". אמירות נפוצות אלו יוצרות בלבול ואינן מאפשרות להם למצוא את דרכם בסבך המילים החלקלקות, שבאות לעטוף בעטיפת צלופן ורודה את שתי המילים: "קושי בקריאה".

פעמים רבות קורה שהורים, שמגיעים למפגש עם המורה כדי לקבל את חוות דעתה על התקדמות ילדם בקריאה, מתקשים להבין את דבריה. הם נכנסים לפגישה עם צפיות גדולות כדי לשמוע, לדעת ולהבין, ולאחר דקות ארוכות של שיחה סוגרים אחוריהם את הדלת, כשהם מנסים לשחזר את הדברים ששמעו. וככל שהם מנסים להבין יותר, כך מתחילה להתעורר בהם תחושת בלבול הגורמת להם לדעת פחות ולהבין פחות. הבלבול מעורר אותם לחשוב: למה המורה מתכוונת כשהיא אומרת: "ילדך חמוד, הוא בסדר והוא מתקדם בקצב שלו", או "הוא מתקדם ביחס לעצמו"?

על אף שההורים רוצים להאמין שהמורה מתייחסת לכל ילד כאילו הוא היה התלמיד היחיד שלה בכיתה, הרי ילדם לא באמת התלמיד היחיד בכיתה והוא לא באמת הילד שלה. יחסה לילד אינו יכול להיות דומה ליחסם של ההורים אליו. עבור ההורים זהו ילדם הפרטי, שעלה בפעם הראשונה לכיתה א' והם מלאי ציפיות וחששות כאחד לגורלו. הם אלו שזה עתה יוצאים יחד אתו למסע ארוך של למידה ורכישת ידע, מסע שימשך שנים רבות ועשוי להשפיע על כל מהלך חייו.

יתכן, שהמורה, בדבריה אלה, מנסה לגלות רגישות ואחריות כלפי הילד והוריו. מצד אחד היא רוצה לשקף להורים את מצב ילדם בלימודי הקריאה, ומצד שיני היא משתדלת לא לפגוע. היא נזהרת שלא להדביק לילד תווית, כי הרי הוא כה צעיר וכה פגיע. רק עכשיו הוא התחיל להתמודד עם מטלת לימוד הקריאה. יתכן שהיא רוצה להאמין שאלו קשיים זמניים, כאלה שמתעוררים רק בתחילת התהליך והיא מקווה שבהמשך יחול שיפור. אך בנוסף לכך היא גם רוצה להגן על עצמה מפני ההורים, שכן אין לה כל רצון להסתבך במתן כותרות שווא, כאשר היא בעצמה, אולי, אינה בטוחה מה מקור הקושי.

ואילו ההורים, ברגע שסגרו את דלת חדר המורה, פתחו דלת אחרת, דלת אל הבלתי נודע. הם מתחילים לשאול את עצמם שאלות כמו: למה היא התכוונה? מה יש לה להגיד והיא לא אמרה? האם יתכן שמשהו לא בסדר? מה פירוש "הקצב שלו"? למה התכוונה כשאמרה הילד מתקדם ביחס לעצמו? במה הוא שונה מהאחרים? ועוד שאלות רבות אחרות שבסופן הם שואלים את עצמם: האין זאת זכותנו לדעת?

מניסיוני, חשוב  לומר להורים, בזהירות, שיתכן שקיים קושי בלימוד הקריאה. אכן, אין צורך לצאת בהכרזה שהילד הוא לקוי למידה או דיסלקטי כל עוד הנושא לא נבדק ע"י אנשי מקצוע, כי לא  כל ילד מתקשה הוא לקוי למידה. אך לדעתי, אם המורה תהיה ברורה בדבריה כי אז ניתן יהיה, כבר בשלבים המוקדמים, לערוך ברורים לפי הצורך ואף לשקול הוספה או החלפה של שיטת הקריאה בשיטה ידידותית יותר לילד. מהלכים אלה עשויים למנוע מהילד תסכולים רבים ותחושת כישלון שיגררו אחריהם דימוי עצמי ירוד ושנאה לקריאה.